חסרה לך מוזה?

לכולנו היה את זה. לא משנה כמה פלאגינים יש לך באוסף וכמה ג’יגה תופסים כל הסמפלים שלך, משום מקום הגיע מחסום יצירתי. משהו שמונע ממך להפוך את הלופ הזה לפרויקט שלם.

וזה לא קורה רק פעם אחת. פרויקטים שלמים שנמצאים אצלך על המחשב, שכל אחד מהם הוא בסך הכל לופ של 4 ברים, שאין לך מושג מה לעשות איתו, איך להמשיך אותו, ומה הכיוון שלו בכלל.

לפעמים, מחסום יצירתי יכול לבוא טוב. זה אומר שאתה צריך לשנות משהו בגישה שלך ליצירת מוסיקה. אחרי שתיישם את העקרונות הבאים, אתה תופתע לגלות את קצה היכולות שלך, ומה אתה מסוגל ליצור בזמן קצר.

ללמוד את תוכנת ההפקה שלך, צעד אחד צעד

עד לפני חצי שנה, השתמשתי בתוכנת Cubase 9.5 למטרת הפקה ויצירת חומרים מקוריים, וזו הייתה התוכנה היחידה שהכרתי.

מבחינת כלים לעיצוב סאונד ועריכתו, היה לי בשפע כל מה שצריך כבר בתוכנה עצמה, אך הרגשתי שאני מוגבל בפן היצירתי.

מצאתי את עצמי משנה כיוון לתוכנת Studio One 4, וכבר מהרגע הראשון התאהבתי בה, בעיקר בשל העובדה שלא הרגשתי במגבלה טכנית, למרות חוסר ההיכרות שלי עם התוכנה.

עם זאת, הרגשתי צורך להכיר אותה לעומק, לכן למדתי את התוכנה מהבסיס, צעד אחר צעד.

גיליתי שככל שאני לומד יותר את התוכנה, אני מצליח לנטרל לחלוטין את כל מה שקשור לעניין הטכני של הפקת מוסיקה, ומתמקד אך ורק בדרכים יצירתיות ליצירת מוסיקה, ובפיתוח שיטות לסיום פרויקטים, ומהר.

השתמשתי בכלים המוצעים לי בתוכנה, והתרחקתי מכל דבר חיצוני, בין אם זה פלאגין שאני משתמש בו באופן קבוע, או ספריית סמפלים שהייתי משתמש בה ברוב הפרויקטים הקודמים שלי.

תוכנת הפקה היא כמו קנבס לציור, ברגע שאתה מבין מה הגבולות שלך בתוך התוכנה (ובמקרה הזה, אין הרבה גבולות), אתה תמצא את הדרכים לשבור אותם.

להגביל את עצמך לפלאגין אחד בלבד

לא מזמן היו מבצעי Black Friday, וגם אני, כמו הרבה מפיקים, התחדשתי בכמה פלאגינים חיצוניים, בעיקר סינת’יסייזרים.

התחלתי לבצע ניסויים בהם יצרתי פרויקטים חדשים, עם עקרון אחד שאותו הייתי מוכרח ליישם –
כל הערוצים היו מורכבים רק מסינת’ אחד, עם תפקידים שונים ומגוונים שלא ניסיתי להשתמש בהם בעבר – החל ממערכת תופים המורכבת אך רק מסינת’ים ועד לפדים ומלודיות מגוונות עם סאונד שלא נתקלתי בו בעבר.

לא רציתי להתעסק בעיצוב סאונד יותר מדי, אלא התמקדתי אך ורק בהפקה, לכן השתמשתי בפריסטים המוצעים לי בתוך הסינת’יסייזר, ושיניתי אך ורק את ההגדרות שהיו לי באמת קריטיות לשנות באותו רגע.

להפתעתי, ככל שהוספתי יותר ערוצים, כך גם השילוב ביניהם הרגיש לי טבעי, וזה מה שגרם לי להמשיך להוסיף עוד ערוצים, עד שמצאתי את עצמי עם פרויקט המורכב מ-30 ערוצים שונים בתכליתם, אך כולם מורכבים מאותו סינת’יסייזר.

אותו עקרון ניתן לבצע על פלאגין הקיים כבר בתוך התוכנה, או על פלאגין מודולציה כמו קורוס או טרמולו, לפרוס אותו על ערוצים שונים, ולשמוע איך הגדרות שונות בתוך הפלאגין משפיעות על הערוצים שלכם בתמונה הכוללת.

דבר נוסף שמתווסף לפי העקרון הזה, הוא חוק הפסנתר – אם כל התפקידים ההרמוניים והמלודיים נשמעים טוב על פסנתר פשוט, וגורמים לך להתחבר רגשית לשיר, אין ספק שזה ישמע מצוין ברגע שתחליף את הסאונד הפשוט למשהו אחר לבחירתך.

להשתמש ב-Arranger Track

התחלתי לחזור לפרויקטים קודמים שיצרתי, שכמו שהצגתי בהתחלה, רובם הסתכמו בלופ באורך של 4 ברים. הצבתי לעצמי מטרה, שתוך שעתיים יש לי שיר באורך של לפחות 3 דקות.

כאשר יש לך כבר בסיס טוב, לדוגמה לופ באורך 4 ברים המורכב מכמה אלמנטים, התמקד בפריסת הלופ למבנה של שיר.

ב-Studio One 4, קיים הכלי האולטימטיבי למשימה הזאת – Arranger Track.

בעזרתו, הצבתי כבר מראש אילו חלקים אני רוצה שיהיו בשיר, החל מפתיחת השיר ועד לסיומו. התחלתי עם מבנה מסוים שהיה לי בראש, והשתמשתי ב-Scratch Pad כדי לנסות וריאציות שונות של השיר.

כשמצאתי את המבנה הנכון, גררתי אותו בחזרה לחלון הראשי והמשכתי לעבוד עליו.

שמעתי את השיר בלופים, והתחלתי לחפש את מה שלא רלוונטי בכל קטע –  בין אם זו מלודיה שחוזרת על עצמה כל השיר שניתן להוריד בפזמון כדי לפנות מקום לאלמנטים אחרים, או לנסות להוריד את כל המקצבים הרית’מיים ב-Bridge כדי לתת למאזין (באותו הרגע אני) תחושה של רגיעה זמנית וציפייה לפזמון הסופי.

הסוד הוא לבצע פעולות מהירות מבלי לחשוש, ולהשתמש בשילוב המנצח בין ה-Arranger Track לבין ה-Scratch Pad, שהוכיחו את עצמם בתור כלים יעילים ליצירת מוסיקה ושמירת טיוטות לעתיד.

יכול להיות שבשיר הספציפי עליו אתה עובד אחד המבנים לא התאים, אך הוא בהחלט יכול לעבוד בשיר אחר, וזה נותן לך רפרנסים לפרויקטים הבאים.   

להשאיר את עיצוב הסאונד לאחר כך

אחד מהדברים שלי אישית הפריע במהלך היצירה, זה לעצור הכל ולהתחיל להתעסק בעיצוב סאונד בפרטים הקטנים.

מצאתי את עצמי מאבד כיוון, ולא יודע איך להמשיך לפתח את הקטע שעבדתי עליו במשך שעה וחצי, שכל מה שעשיתי באותו הסשן היה למצוא את ההגדרות הנכונות למולטיבנד קומפרסור ששמתי על הסינת’.

בפרויקטים הקודמים שראית בתמונות שנעשו אך ורק על ידי פלאגין אחד, לא היה שום פלאגין המשפיע על הסאונד, אלא רק Mixtool ו-Level Meter שעזרו לי לאזן את הגיין של כל ערוץ ולשמור על איזון ווליום בסיסי, עוד לפני שאני מזיז את הפיידרים לכל ערוץ.

תעדוף זה המפתח – אם לסיים פרויקטים זה מה שאתה רוצה (וכנראה שכן, זה למה אתה קורא עד לכאן),
אז תתמקד בסיום הפרויקט שלך, ושמור לאחר כך את עיצוב הסאונד.

להתרכז אך ורק בעיצוב סאונד

כן, מנוגד לחלוטין מהעקרון הקודם, אך יש סיבה לכך.

לעיתים, מחסום יצירתי יכול להגיע מהעובדה שאתה לא יודע מה שאתה לא יודע.

נסה לצאת מהגבולות שאתה מכיר, התנסה בכלים חדשים שלא הכרת או ניסית להשתמש בהם, בעיקר במה שנמצא כבר בתוך תוכנת ההפקה שלך.

אני הופתעתי לגלות כמה טרמולו הוא כלי שימושי בשבילי, במיוחד לצורכי צידוד אוטומטיים (פינג פונג בין שמאל לימין), ואיך נגיעה קטנה של Bitcrusher יכולה להוסיף כל כך הרבה אופי להיי האט או סנר.

כשאתה מצליח להשיג את הסאונד שאתה מחפש יותר מפעם אחת, אתה יכול להיות בטוח שבפרויקטים עתידיים תוכל להשיג אותו שוב, ולכן תתרכז קודם כל בהפקה, ואחר כך בעיצוב הסאונד.

כמו כן, במקרים מסויימים, שירים שתיצור יהיו בנויים בעיקר על ניסויים בעיצוב סאונד.

לא תיארתי לעצמי שתהליך של הפיכת ליין בס של Mojito (סינת’ מונופוני בתוך Studio One 4) לאודיו, ואז להפעיל עליו את פקודת המאקרו Apply Reverse Reverb, ייתן לי ערוץ בס שעליו התבססתי כדי לבנות ביט של היפ הופ, ואני בכלל לא מגדיר את עצמי כאחד שיוצר היפ הופ.

להיעזר בתיאוריה מוסיקלית, בדרך עקיפה

אני אוהב תאוריה מוסיקלית, ונעזר בה רבות במהלך תהליך היצירה שלי, ולמרות זאת אני מוצא את עצמי מתעצל לכתוב ידנית פירוק אקורד Am9 בשלוש אוקטבות שונות.

למזלי, בתוכנת Studio One 4, יש מספיק עזרים למימוש הרעיונות המוסיקליים שלי, החל מכתיבת אקורדים ב-Chord Track ועד ליצירת ארפג’יו ואקורדים אוטומטיים בעזרת כלים שונים בקטגוריית Note FX.

בעזרת כלים אלו אני יכול במהירות לשנות אקורדים, אופי וגוון לשיר שלם, ולשלב קצת תאוריה מוסיקלית ביצירות שלי, גם אם לא הייתי מבין בכלל מה זה אקורד מוגדל או ארפג’יו בסווינג, אלא נטו מהתנסות ושמיעה של השינויים שכלים אלה תורמים לתהליך היצירה שלי.

מעבר לכך, אני מאמין ששימוש תדיר בכלים אלו יכולים לתרום רבות לתפיסה שלך כלפי היווצרותה של מוסיקה, ובפרט תאוריה מוסיקלית, שלפעמים יכולה להיות קצת מרתיעה.

ליצור טמפלטים למצבים שונים

 

אחד מהיתרונות הרבים בלעבוד בתוכנת הפקה, הוא שלא תמיד צריך להתחיל הכל מאפס.

כאשר אתה יוצר לעצמך תבנית עם ערוצים ואפקטים מראש, תוכל לקפוץ ליצירה ברגע שאתה פותח את התוכנה.

הנה כמה רעיונות ליצירת תבנית שמותאמת בדיוק בשבילך:

  • תיקיות המסודרות לפי קבוצות כלי נגינה שונים – תופים, כלי מיתר, סינת’ים, גיטרות, אפקטים מיוחדים וכו’. כמו כן, אפשר ליצור ערוצי Bus מראש ברגע שיש כבר תיקיות מוכנות.
  • ערוצי אינסטרומנט ואודיו המסודרים לפי שמות וצבעים – ערוצי אינסטרומנט עם VST טעונים בפנים עם הפריסט המתאים, ערוצי אודיו במונו וסטריאו בהתאם להקלטה או לדגימת הסמפל הרצוי.
  • טעינת הפלאגינים המועדפים עלייך על הערוצים השונים – אני אוהב לשים Mixtool ו-Level Meter על כל ערוץ לאיזון ווליום ראשוני, EQ בסיסי כדי בשביל הייפאס ולואופאס, Softube Saturator Knob לתת קצת להרמוניות לצאת החוצה (פלאגין חינמי מומלץ שקיבל סיקור כאן בבלוג), Virtual Mix Bus של Slate עם שרשור בסיסי כדי להוסיף צבע לסאונד.

כדי למנוע מהמעבד של המחשב שלי לכעוס עליי כל פעם שאני פותח את התבנית, אני פשוט מכבה את כל הפלאגינים והאינסטרומנטים ואז שומר את הפרויקט כ-Template.

בסופו של דבר, המטרה של תבנית היא לתת לך את האפשרות לקפוץ ישר ליצירה, מבלי להתעסק בדברים טכניים כמו יצירת ערוצים, טעינת פלאגינים, ובחירת פריסטים, במיוחד אם זה אותם הדברים בהם אתה משתמש ברוב הפרויקטים שלך.     

שיטת פומדורו

שיטה שהגיעה מהעולם העסקי ומצאה את עצמה אצל מפיקים מנוסים, היא לעבוד בשיטת הפומדורו.

במידה ולא נתקלת בזה בעבר, שיטת הפומדורו מחלקת את המשימות שלך לספרינטים, הפסקות קצרות והפסקות ארוכות.

דוגמא לתכנית עבודה עם פומדורו:

  • 25 דקות אני עכשיו יוצר לופ בסיסי באורך 4 ברים בעזרת תבנית שכבר יצרתי מבעוד מועד
  • 5 דקות הפסקה להקשיב ללופ ולנסות להבין מה הכיוון שלו ומה אני יכול להוסיף
  • 25 דקות להמשיך לעבוד על הלופ, להוסיף עיצוב סאונד מנימלי בעזרת אפקטים הטעונים מראש
  • 5 דקות הפסקה כדי לחשוב על מבנה ולשמוע את הלופ הסופי
  • 25 דקות אני מתעסק אך ורק במבנה של השיר, משכפל קטעים ומוריד בעת הצורך
  • 5 דקות הפסקה שומע את המבנה של השיר, מנתח ומבין מה חסר ומה צריך להוריד
  • 25 דקות אחרונות משפר את המבנה הקיים, ממשיך אותו במידה ולא סיימתי בספרינט הקודם
  • 10 דקות טופח לעצמי על השכם ומכין כוס תה עם ג’ינג’ר

בכמעט שעתיים, בניתי פרויקט בעזרת תכנית עבודה מסודרת שאיתה אוכל להתגמש לפי הצורך.

את הטיימר הספיציפי איתו אני עובד תוכל למצוא בלינק הבא: https://tomato-timer.com/

לנטרל הסחות דעת

לכולנו יש חיים מעבר למוסיקה, בין אם זה קבוצות וואטסאפ חופרות, התראות באינסטגרם, כלב שצריך תשומת לב, וחברה שצריך להאכיל ולהוציא לטיול. או שזה הפוך?

בכל מקרה, כל אלו יכולים להסיח את דעתך מיצירת מוסיקה, ועלייך לנקוט באמצעים על מנת להיות בפוקוס המירבי.

שים את הפלאפון על מצב טיסה, תודיע למי שצריך שאתה נכנס עכשיו לסשן הפקה קשוח, תסגור את כל מה שלא קשור בגוגל כרום (כן, גם את הווטסאפ web), תפעיל את טיימר הפומדורו ותתחיל ליצור משהו מעניין.

המלצות העורך: בקבוק מים בצד והימנעות מעישון בזמן הסשן בהחלט יעזרו לריכוז במהלך ההפקה.

לקחת הפסקה קצרה מכל מה שקשור למוסיקה

כנראה שאחד מהעקרונות שבשבילי הכי חשובים מכל מה שכתבתי פה.

פעם בשבועיים, בין שישי לשבת, אני לוקח הפסקה מכל מה שקשור למוסיקה, בין אם זה הפקה, מיקס, הקשבה, נגינה בגיטרה, או אפילו קריאת בלוג שאני אוהב, שבדרך ישירה או עקיפה קשורה למוסיקה.

הסיבה לכך היא כדי לתת לעצמי, למוח ולאזניים מנוחה, אפשרות להתאושש מהשגרה היומיומית בתוך האולפן או כלוא בין אוזניות שקשה להוריד אחרי שיצרת משהו ממש מגניב.

זה הזמן שבו אני אהיה יותר עם משפחה וחברים, אשלים קצת זמן מסך בסוני, אראה את העונה החמישית של הויקינגים בנטפליקס, או אצא לאכול חומוס בשישי בצהריים.

ההפסקה הקצרה הזאת אינה חייבת להיות בתדירות קבועה, אך היא בהחלט תעזור לך כשתרגיש שכבר נגמר לך הדלק.

להיות מחויב לפרויקטים

את העקרון הבא למדתי מהמנהל הפדגוגי של המכללה, עוד לפני שביצעתי סיעור מוחות על מה אני הולך לכתוב בפוסט הזה.

זה יכול להשימע כדבר מובן אליו, להיות מחויב למה שאתה יוצר, אך האם אתה באמת מיישם את העקרון הזה?

שים את עצמך בסיטואציה שבה אתה צריך להגיש ללקוח פרויקט, ויש לך שבוע להתחיל ולסיים אותו, ובדיוק באותו שבוע, אין לך מוזה ליצור.

האם תגיד לאותו לקוח “שומע אחי אין לי מוזה”, או שתשתמש בכל מה שאתה יודע כדי לתעל את המוזה הזאת החוצה, ולשבור כל מחסום יצירתי שעומד בדרכך לסיום הפרויקט?

אני מאמין ששנינו יודעים מה התשובה לכך. ברגע שאתה מחליט להיות מחויב לכל פרויקט שלך, לא משנה מה הוא, היכן הוא עומד כרגע, ומה יהיה תפקידו בהמשך, אתה מפתח לעצמך הרגל של סיום פרויקטים כדי לעמוד במילה שהצבת לעצמך.

כדי לעמוד בהרגל הזה, אפשר לקחת דוגמא מפסיכולוגיה חברתית, אשר מסבירה הרגלים בצורה מאוד מופשטת:

  • סימן
  • פעולה רוטינית
  • כמיהה להישג
  • גמול

סימן, יכול להיות כל דבר שייתן לך טריגר לפתוח את תוכנת ההפקה ולעבוד על הפרויקט, החל מחדר/אולפן מסודר, שומר מסך עם תמונה שקשורה למוסיקה או לאותו הפרויקט, גיטרה על סטנד עם כבל PL מחובר לכרטיס קול, וכו’.

פעולה רוטינית, היא תהליך היצירה שלך, סכום הפעולות שאתה מבצע כדי להגיע מנקודה א’, שהיא חוסר במוסיקה או משהו שנשמע סביר, לנקודה ב’, בה הפרויקט שלך גמור ונשמע אש.

כמיהה להישג, היא מה שתתרחש במקביל לפעולה הרוטינית. בדיוק כמו שספורטאי שרץ תריאטלון מפתח כמיהה לתחושה הטובה שבסיום הריצה, או שלקראת יום חמישי החייל שמשרת בסדיר מפתח כמיהה לחזור הביתה (או בכל יום בשבוע, אבל זה לדיון אחר), כך גם אתה תוכל לפתח כמיהה להישג מסוים.

ההישג הזה, בסופו של דבר יכול להיות שווה ערך לגמול, או דבר שמוביל אליו, ולכל אדם זה אינדיבידואלי.

אני פיתחתי לעצמי כמיהה לגילוי הגבולות שלי שמדובר בהפקת מוסיקה, והגמול הוא פרויקט גמור, שלא נשמע כמו שום דבר שיצרתי בעבר.

הגמול, יכול להיות חומרי, כמו קבלת כסף מלקוח על פרויקט גמור, או רוחני, ההרגשה הטובה שסיימת פרויקט ושאתה יכול לשחרר אותו לעולם.

בחירת הגמול תלויה בך, ובמטרות שאתה מציב לעצמך בעולם ההפקה.

צור קשר

צרו קשר


חייגו 1800-80-1000 או השאירו פרטים כאן:

    טלפון: 1800-80-1000
    וואטסאפ: 050-448-1213
    מייל: justmusic100@gmail.com
    חיפה: שד’ ההסתדרות 35 (צמוד ללב המפרץ)